מרקין נ' ארי יוסי אבטחה בע"מ

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעים לשכר עבודה, פיצויי פיטורין, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי חגים, הפרשה לקרן פנסיה, החזר בגין ניכויים שלא כדין משכרם, תוספת אש"ל ודמי כביסה. התובע 1, מר מרקין, תובע בנוסף החזרי נסיעות. התובע 2, מר בלוך, תובע בנוסף לאמור תשלום בגין ימי בטלה בשל חודשים 5-7/06, תקופה בה אליבא דגרסתו, הושעה מעבודתו.

הנתבעת טענה כי נסיבות הפסקת עבודתם של השניים אינן מזכות אותם בפיצויי פיטורים, כי יתר תביעותיהם אינן מבוססות וכי שולם להם כל המגיע להם.

העובדות

הנתבעת, חברת ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ (להלן: "החברה"), הינה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה.

התובעים שבפנינו הועסקו בחברה לצורכי אבטחת עמדות שונות לאורכו של קו התפר.

התובע 1 (להלן: "מר מרקין") הועסק בחברה בתקופה שבין 11.05-10.06. תקופת עבודה זו איננה שנויה במחלוקת (סעיף 3 לכתב התביעה; סעיף 3 לכתב ההגנה).

התובע 2 (להלן: "מר בלוך") הועסק בחברה בתקופה שבין 12.04-10.06. יצוין כבר עתה, כי לכתחילה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר למשך תקופת עבודתו של מר בלוך בחברה. מר בלוך טען בכתב תביעתו כי תקופה זו חלה במרחב שבין 7.04-10.06, בעוד שהחברה טענה בכתב הגנתה כי המדובר בתקופה שבין 12.04-10.06. ואולם, בסיכומים שהוגשו על ידי ב"כ של מר בלוך נכתב תחת הכותרת "העובדות שאינן שנויות במחלוקת", כדלקמן:

"1. הנתבעת העסיקה את התובע במהלך התקופה שבין דצמבר 2004 ועד אוקטובר 2006...".

כן אין חולק, כי בתקופה שבין 5-7/06 מר בלוך לא עבד (למעט 3 ימים בודדים בחודש 5/06). כך, התייחס מר בלוך לעניין זה וציין בפני בית הדין כי: ".... בהפסקה של 2006 שלושה חודשים ישבתי בבית..." (עמ' 5 ש' 3-4, פרוטוקול 2 24.06.09; עוד ראו סעיף 15(ב) לכתב התביעה).

אף כי תקופת העבודה על פי הסיכומים לא היתה שנויה במחלוקת הרי שחודשים מסויימים כמפורט מטה וכן נסיבות רצף ההעסקה היו במחלוקת כדלקמן:

הצדדים חלוקים באשר לטעם שבשלו לא הועסק מר בלוך בחברה במשך אותה התקופה- מר בלוך טוען כי מדובר בהפסקה יזומה מצד החברה וזאת "...עקב צמצומים...". כשעומת עם העובדה כי מר מרקין עבד בחברה באותם חודשים, ציין כי לדעתו "....היו צריכים כמות מסוימת של אנשים, לחברי היה מזל לי לא היה מזל..." (עמ' 5 ש' 14-16, פרוטוקול 2 24.06.09). במקום אחר טען כי הטעם להפסקתו זו מקורו ב"...עיצומים.." (עמ' 13 ש' 24-25, פרוטוקול 9.07.09).

מנגד, טוענת החברה כי המדובר בעזיבה מבחירתו החופשית של מר בלוך, כי הוא התפטר ולכן נגרם לה נזק ויש לפצותה בגינו. לכשנשאל מר בורגיל, מנהל קו התפר (להלן: "מר בורגיל"), לעניין ההפסקה האמורה בעבודתו של מר בלוך, השיב כי "...כנראה הוזמן לעבודה ועל דעת עצמו החליט לקחת חופשה לא מאושרת, לא ענה לטלפון, היו לנו כמה מקרים כאלה עם כמה אנשים..." (ההדגשה שלי- ש.ש) (עמ' 28 ש' 21-22, פרוטוקול 9.07.09). טענה זו של החברה לא הוכחה והוצגה כהשערה בלבד, משכך אין היא זכאית לפיצוי בסך 7,000 ₪ בשל הנזק שנגרם לה, לשיטתה, כתוצאה מ"עזיבתו הפתאומית" של מר בלוך. מכל מקום, בין אם נבעה ההפסקה מ"צמצומים" ובין אם המדובר בעזיבה מרצון של מר בלוך, הרי שברור לכל כי הוא לא עבד בתקופה זו, ומשכך לא זכאי הוא לשכר או דמי בטלה, כלשונו, בגינה ודין רכיב זה להידחות.

לאור האמור, תקופת עבודתו של מר בלוך עומדת על 21 חודשים בלבד (שכן עבד במהלך חודש מאי מספר ימים), משהייתה הפסקה ברציפות עבודתו ויש להתחשב בתקופה האמורה בלבד.

המחלוקת

למעט הסוגיות האמורות, חולקים הצדדים כמעט לחלוטין האחד על עמדת רעהו- הן לעניין עצם הזכאות לקבלת פיצויי פיטורין, הן לעניין תשלום, ולחילופין- אי תשלום, הרכיבים המצוינים דלעיל במלואם.

גרסאותיהם של כל הצדדים היו מחוררות ככברה ולמעשה אף לא אחת מהן הייתה אחידה וקוהרנטית. לא נותר בידינו, אלא להכריע בנושאים השונים על פי נטלי ההוכחה זאת נעשה במשנה זהירות ונברור מבין הסוגיות והגרסאות המרובות המצויות לפתחנו.

הכרעת הדין

שאלת תחולתו של צו ההרחבה בענף השמירה

צו ההרחבה מיום 31.12.73, הרלוונטי לדיוננו, מחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי הענפי על כלל העובדים כהגדרתם בסעיף א' להסכם ומעבידיהם. בסעיף א' הוגדר "עובד" כך: "...כל עובד שכיר באבטחת שמירה ואבטחה, וכן כל עובד שכיר המועסק בעבודת כפיים אצל מעביד בענף שמירה...". לית מאן דפליג, כי החברה הנתבעת הינה חברה המשויכת לענף השמירה וכי התובעים הועסקו בה ובתפקידים מסוג זה . משכך, צו ההרחבה חל על הצדדים.